יום ראשון, 10 בינואר 2010

לייט נייט

 "There is no hurry. We shall get there some day"
ראיתי את המשפט הזה מרוסס בגרפיטי על איזה קיר של מבנה ישן
ומשום מה הוא תפס אותי.


אז הנה השורה התחתונה למקרה שפספסתם:
אין לאן למהר, יום אחד נגיע לשם.
לאן?
לשם:
למקום הזה שבו רוקדות סביבך רקדניות אקזוטיות בלי הרבה בגדים,
למקום שבו תקבל את כל מה שתרצה מבלי לבזבז שקל/דולר/אירו
למקום שבו תאכל כל מה שתרצה מבלי להתעורר בתור סופגניה כמה חודשים אחרי
למקום שבו יש מישהי אחת מבין כל אותן המשעממות מסביב.
למקום שבו אתה מוקף רק באנשים שעושים לך טוב על הלב.


יש כאלה שקוראים לזה גן עדן,
ויש כאלה שקוראים לזה מציאות:
למקום שבו רוקדות סביבך רקדניות בלי הרבה בגדים קוראים מועדון חושפנות
ובמקום שבו תוכל לקבל את כל מה שתרצה מבלי לבזבז שקל/דולר/אירו משלמים בפאונדים, פרנקים
או כל מטבע אחר.
למקום שבו תאכל מבלי לשלם על כך במראה החיצוני תצטרך להגיע אחרי אימונים מפרכים בתור שיגרת חיים
למקום שבו תמצא מישהי אחת מבין כל אותן המשעממות מסביב קוראים אגדה, אבל לפחות אחד בשם הרצל
אמר פעם ש"אם נרצה......"
ולמקום שבו אתה מוקף באנשים שעושים לך טוב על הלב קוראים מציאות,
והיא ממש ממש ממליצה לי לא לכתוב יותר לעולם 
פוסטים ב-2 וחצי לפנות בוקר 
כשאני סתם שמח ללא סיבה מיוחדת


ועכשיו לך תוכיח לעולם שאני פיקח.





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה