יום רביעי, 27 באוקטובר 2010

הם ואני

אין לי בעיה עם חרדים על כל גווניהם. באמת שלא..
אולי חוץ מנטורי קרתא, אבל זה כי סתם אני לא חסיד (חה!) מושבע של כאלה 
שמסכימים עם כאלה שרוצים להשמיד אותי.
לגבי אלו שאין לי בעיה איתם, זה באמת ככה..
כן, יש בינינו הרבה ניגודים:
הם שומרים שבת, אני לא.
הם שומרים כשרות, אני לא.
הם שומרים נגיעה, אני ממש לא.
אבל יש גם הרבה דומה בינינו:
אני בעד מצוות פרו ורבו, גם הם.
אני מאמין באלוהים, סביר להניח שגם הם.
אני חושב שהיא בחורה מקסימה עם אישיות נהדרת, 
וקשה לי להאמין שהם לא חושבים ככה גם.
רק מה, אני לא מת על העניין שאני משלם על ללמוד
ולהם משלמים על "ללמוד".

אין לי גם בעיה עם ערבים, באמת שלא..
אולי חוץ מהזרוע הצבאית של החמאס, החיזבאללה והאיסלם הקיצוני באופן כללי
שרוצים למחוק את הכושלאמוק (חההה!) שלי מעל פני האדמה הזאת.
לגבי אלו שאין לי בעיה איתם, זה באמת ככה..
כן, יש בינינו הרבה ניגודים:
הם חובשים כאפיה (ברובם), ואני לא.
הם מסוגלים להתאהב באישה שרואים לה רק את העיניים, אני לא.
הם לא שותים אלכוהול, אני כן.
אבל יש גם הרבה דומה בינינו:
אני אוהב שווארמה, הם גם.
אני אוהב נרגילה, הם גם.
אני בעד פולוגמיה, הם מיישמים אותה.
רק מה, אני לא מת על העניין הזה שיש בהם כאלה שרוצים להשמיד אותי
מבלי להכיר אותי. בואו נכיר קודם.

ובאופן כללי, אין לי בעיה עם שמאלנים.
אולי חוץ מאלה שלא מכירים באריאל כחלק מהמדינה שלנו,
לגבי אלו שאין לי בעיה איתם, זה באמת ככה..
כן, יש בינינו הרבה ניגודים:
הם בעד שטחים תמורת שלום, אני לא.
הם מאמינים שאנחנו לא בסדר כשאנחנו דורסים ילד שמעיף עלינו אבנים על האוטו
בשביל להרוג אותנו. אני לא. "הקם להורגך...."
הם מאמינים שהחיילים שמגינים עליהם הם בעצם האויב,
 אני לא רואה בהם אויב לעומת זאת.
אבל, יש גם הרבה דומה בינינו:

אני גם יהודי, ציוני, ישראלי
גם ההם.

אני גם רוצה שלום,
גם ההם.

אני גם חלק מהמדינה הזאת, 
גם ההם.





יום שבת, 9 באוקטובר 2010

אני שונא:

אני שונא התחלות. 
אם היה אפשר ש"התחלה" תתחיל מהאמצע, החיים היו מושלמים..
אבל מכיוון שניסיון החיים הרב שלי הוכיח לי שלא כך המצב, 
אני אסתפק בלשנס מותניים, להלביש חיוך, להכניס את השוקולד בפיתה
שלי ללאנץ' בוקס של ג'סטין ביבר החדש שקניתי, לדחוף דפדפת כזו 
ודפדפת כזו לתיק "קטנטנות" שלי (לזכר בלן עליה השלום), 
למצוא סנדלים, לשים גרביים ולזכור שרושם ראשוני
הוא דבר חשוב. 

אני שונא שיגרה.
שיגרה זה רע, זה אפילו מתחרז. 
לא רוצה ללמוד ללמוד ללמוד, להיבחן להיבחן להיבחן.
פוי.
לימודים מחזירים אותי לתקופה אפלה בחיי, עם משפטים כמו
"הוא לא מנצל את הפוטנציאל הגלום בו", "יש לי עיניים בגב"
ו"הצלצול הוא בשבילי". 
אז א' - איך את יכולה לדעת מה הפוטנציאל הגלום בי אם אני באמת באמת
לא מבין למה התכוונה המשוררת ב"בובה ממוכנת"? 
ב' - אז למה את מורה? תלכי לקרקס, תרוויחי יותר.
ג' - ואחרי כל מה שעושים לך פה בכיתה, את לא מתה לעוף איך שאת שומעת אותו?

אני שונא סוף.
כי אחרי ששלוש שנים אני אהיה במצב כזה,
רגע...איך גונבים תמונה ומעלים אותה...
או, הנה:















אני אהיה עם תואר (ראה ערך: נייר טואלט)
עבודה במה שאני רוצה לעסוק בו (מפיק טלוויזיוני בלוס אנג'לס..או מגיש קפה לאחד מהם)
ובעיקר שמח שהעניין נגמר.
אז למה בעצם אני שונא סוף?
כנראה בגלל שצריך להגיע לשם קודם
וכי זה אומר שמשהו חדש מתחיל..

בהצלחה לנו!

יום רביעי, 6 באוקטובר 2010

ההיררכיה הלא הוגנת של בחורות - חלק ב

בהמשך לשיחתנו
מצאת את עצמך כבחורה בוגרת ולא מודעת למה את שווה.
יש לעניין פיתרון פשוט:
חפשי עבודה. 

עכשיו, אני עומד לחשוף פה אמת מרה שאתן יודעות, 
אנחנו יודעים ואף אחד לא מדבר על זה בקול רם:
חושבת שאת נראית טוב? 
תנסי להתקבל בתור מארחת. 
התקבלת? תשאירי לי מספר פלאפון באינבוקס או סתם שם משפחה,
ותוודאי שהתמונות שלך מתאילנד 2010 זמינות לאנשים 
שהם גם לא חברים שלך, תודה.

לא התקבלת? אמרו שיחזרו אלייך מאוחר יותר ואת מאמינה שזה יקרה?
צר לי תמימה יקרה, 
עולם אכזר שנשים נשפטות בו בזכות החיצוניות שלהן.
את מוזמנת לכעוס, לצעוק, להצטרף לאירגון פמיניסטיות ולשכנע את כל מי שהכרת
שאת לא לסבית.
זה לא יעזור.

אבל הסירו דאגה מליבכן, לאכוסיות יקרות שלי. 
גם בצמרת המאבק הוא קשה:
ידוע בקרב גברים רבים במדינה שאת המלצריות הכי אממ..חמות אפשר למצוא באגאדיר,
כאילו, הם מוציאים לוח שנה בכיכובן של המלצריות. יותר מזה? 
אז תארו לכן את המצב הבא - את כוסית, התקבלת לעבוד באגאדיר, עברת סלקציה
ופתאום את מגלה שאת לא מצטלמת לחודש מרץ כמו שתמיד רצית. 
האם את כוסית שקיבלה ציון "לא מספיק"?

האם יש השפלה גדולה יותר מזו?
את פצצת לא מספיק, אולי העולם לא ידע. אבל את כן.
ואז תיכנסי לסרטים עם עצמך, תגלי שיופי לא באמת פותח את כל הדלתות לככב בלוח שנה,
את צריכה גם שכל. אבל למי יש זמן לשכל כשיש יופי?
ובכל זאת, תצטרכי ללמוד.
מה קל?
תקשורת.
בשביל מה חסכת כל כך הרבה? בשביל ללמוד במקום הטוב ביותר שיקבל אותך,
נגיד, המכללה למנהל.

וככה, כוסיות עם ביטחון עצמי נמוך שלי, הגורל האכזר שלכן ימשוך אתכן לגורל שלי
שמסתכם בלהכיר אתכן ולגחך לעצמי צחוק קטן של הנאה 
כשנחליף בינינו את המילים הראשונות במכללה. 

נתראה שם, 
אני אהיה זה שבוהה.

מלצרית שעברה סלקציה לחודש מרץ

















נ.ב - הפוסט בכוונה מתמקד ביפות שבבנות המין היפה ומתעלם באכזריות מהפחות יפות מבינכן
מהסיבה שאתן כאלה.