יום ראשון, 14 בנובמבר 2010

כעבור שלוש שנים...

מעולם לא הסתרתי את העובדה שהאדם שהייתי לפני שהתגייסתי 
והאדם שהפכתי להיות תוך כדי הצבא הם שני אנשים שונים (ומסוקסים).
קצת מעל לחודש לפני השחרור ב13 בנובמבר 2007, ושניה לפני שהציעו
לי ולעוד פסיכופט לחתום קבע לאיזו תקופה של חודש, 
אני זוכר שפתאום ירד לי האסימון. 
לא האסימון שהכל נגמר ואיזה באסה ואולי אעלה לתורן ואקפוץ ממנו ראש,
לא זה.
האסימון שירד לי הוא שהכל מתחיל. 
שוב.
בלילה לפני הגיוס הלכתי לישון עם תחושה של "ממחר, החיים שלי שונים".
היום הראשון בצבא עבר, השני, הטירונות, הקורס, השירות הפעיל...
הזמן טס. מכירים עוד ועוד, משתנים עוד ועוד.
ועברו להן שלוש שנים. 
והנה, תוך קצת יותר מחודש אני צריך לבנות את עצמי מחדש.
אז עשיתי כל מה שאדם חכם היה עושה
ואמרתי כן לצה"ל לעוד חודש כי הם הציעו כסף.
אז כסף יצא מזה, והרבה (ותודה לרב"ט דניאל על שהוסיף עוד 0 מימין במשכורת קבע)
ותודה למפקד אלי מאמל"ח שבזכותו עד היום יש לי חוגר מילואים בתנאי קבע
שמעביר לי נסיעה בחינם ברכבת כשאני צריך.

ביום שבו סיימתי סופית עם צה"ל, שאלתי את עצמי שאלה שפחדתי לענות:
"איפה אני שנה מהיום?"
קצת פחות משלוש שנים מאותו היום, 
אני מסתכל אחורה עליי, על הפסיכופאטים שעשו לי את השירות,
ויכול בכנות להגיד לעצמי (ולהם):
We did good.

אז כן, היו כמה טעויות בדרך..
(כמו נגיד ההחלטה להתחיל להיות סטודנט)
אבל היום, שלוש שנים אחרי היציאה לאזרחות,
אני מאחל לעצמי (ולהם) שבעוד שלוש שנים,
We'll do better.

בירה?