פרשת השבוע - סמסטר א'

"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.

ואז

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם, 

וירא אלהים כי אין צורך בניקוד

ויפסיק.

ויאמר לאדם: תכין לחוה ארוחת מלכים, תרשים אותה, רק בלי תפוחים בבקשה.

וישאל האדם: וכי מדוע?

ויאמר העליון: אין לדעת אם היא תאבד את הדעת.

וירא האדם כי מבולבל הוא וישאל: אם תאבד את הדעת היא, שתהיה משכילה!"

ותתמלא הארץ טובין ומוסדות אקדמאים להשכלה גבוהה, ותמרר את חייהם 

של מטיילי העולם הגדול (בעיקר מרכז אמריקה הנוכרית, דרום אמריקה הנוכרית,

הודו הנוכרית והמזרח הנוכרי) אשר ימצאו עצמם למדים ושוקדים על מנת לא לאבד את הדעת

וירא האקדמאי כי מאבד הוא את שמחת החיים שלו ויתחנן לאלוהים שברא את השמים ואת הארץ,

ואין קול ואין עונה.

ויכנסו מיטב הבנים לתקופת שיעבוד וחושך ויראו כי טעם חייהם מר הוא,

ויזכרו - עברנו את פרעה, נעבור גם את זה.

ואם לא, יש מועדי ב'

ואם לא, יש גן עדן וגיהנום במרחק יריה לראש.

ובתום מספר שנים, וירא האקדמאי כי טוב.

ומשכיל הוא.

ויצא בתופים ובמחולות לרחובות ויפזז עדלאידע.

ויחליט לעשות זאת שוב,

וישכיל שוב לתואר מכובד יותר,

ויסבול,

ויבכה, 

ויאכל מרור,

ובתום מספר שנים, וירא כי טוב.

ומעט לפני שיהפוך האקדמאי לבר מינן, יביט בסיפור חייו

וידע - השרלילה היתה צריכה לאכול מהתפוח. הכל היה מסתדר.

וימת.

אלו הם דברי הימים של האקדמאי המשכיל, אשר נאלץ להשכיל

בעל כורחו על מנת להוציא מעצמו את מה שמצופה ממנו בעולם הקיפטליסטי 

שבו הוא חי ונושם בעזרת כל רמ"ח איבריו.

וירא אלוהים כי טוב"

חזק ואמץ