"נינט?"
- "כן?" ענה קול מבוייש ורועד במקצת מעוצמת ההתרגשות
"מה תרצי לעשות כשתהיי גדולה?"
-"וואו...זמרת"
"אה ..כן? ואת יודעת לשיר?"
-"אממ..כן..אני מניחה.."
"תשירי לנו משהו..."
"וואו...הורדת לנו ים של דמעות! את העתיד!
העתיד אנחנו אומרים לך!! מי יזכור את גבסו בעוד כמה שנים?
וכמה כבר שירי מימונה הזאת תישאר סקסית מספיק בשביל להיכנס לשמלות הקצרצרות האלה?
אין, את העתיד!"
-"וואו..כן?? איזה כיף לשמוע..! אז מתי אני מתחילה לעבוד על דיסק?"
"דיסק? לא לא...חכי ...לאן את ממהרת..? תני לשיר גמר שלך לחרוש את הרדיו עוד..
בינתיים, מה דעתך לעבור לתל אביב?"
-"מה..למה? אבל טוב לי בקריית גת"
"בחייך, אין שום דבר טוב בקריית גת"
-"אבל..זה הבית שלי"
"נו מצויין, יש לך איפה לעשות חגים..
יאללה, הסוכן שלך כבר מפעיל אנשים שימצאו לך דירה בדיוק בלב הבראנז'ה"
-"לב ה..מה?"
"לא משנה. את יודעת לשחק?"
-"מה? לשחק? אממ..לא יודעת לא ניסי.."
"מצויין! יופי של דרמה, תחתמי פה. זה רן, אתם זוג!
ויש לכם שיר, זה השיר שלכם ורק שלכם"
-"השיר שלנו?"
-"איך הביקורות?"
"את משחקת מעולה, וכולם באמת מאמינים שאתם זוג וזה..אבל.."
-"מה, רגע..אנחנו באמת זוג!"
"כן כן. למי איכפת? זאת לא הבעיה.."
-"אז..מה כן?"
"תסתכלי על התמונה הזאת..את לא רואה שאת כבדה לו?"
-"סליחה?"
"מאמי, בקריית גת את יכולה להסתובב עם תחתוני סבתא,
תל אביב דורשת חוטיני. תכירי, זה חדר. ובו עושים כושר"
-"למה יש מנעול על המקרר?"
"כל מסע של 1000 מייל מתחיל בנעילת מקרר וחדר כושר"
"או, יותר טוב..אבל עזבי אותך השיר שלנו, עזבי אותך רן,
רצית להיות זמרת, לא?"
-"כן! ברוך השם..סוף סוף, יש לי כמה שירים שכתב.."
"אביב? אביב גפן מכירה?"
-"ברור!"
"יופי, הוא כותב לך ומלחין. תעשי מה שהוא אומר."
-"מה, אבל זה לא מה שרצי.."
"רואה את החדר החשוך עם המיקרופון? כנסי לשם ותצאי עם דיסק.
ותקשיבי לאביב!"
-"הביקורות אהבו?"
"כן, זה אדיר שהחלפת את רן ביהודה! מלכה..!"
-"דיברתי על הדיסק שלי!"
"על מי?"
-"הדיסק שלי! מה שהוצאתי.."
"מה שאביב כתב? אה..כן, זה מכר יפה..אורנג' מוסרים תודה!"
-"אני רוצה להתחיל לעבוד כבר על הדיסק הבא! הפעם לבד!"
"כן, טוב.. שומעת? אורנג' יצאו קצת מניאקים ולא משלמים יותר מדי.
אבל פלאפון רוצים אותך לאיזו פרסומת...מה את מוכנה לעשות בשביל הכסף?"
"מצויין! את נראית מצויין!!"
-"לא נכון, אני נראית כמו בוהן עם שיער"
"חייכת כל הדרך אל הבנק, לא?"
-"כסף זה לא הכל בחיים"
"כשנלך לישון עם יהודה לוי בסופו של כל יום, אנחנו גם נגיד את זה..
עכשיו תחכי קצת שהשיער יגיע למשהו שיקי תל אביב כזה ותתחילי לעבוד על הדיסק שלך לבד"
-"ומה בינתיים?"
"תחני באדום - לבן או משהו.."
-"הנה, השיער ארוך! כתבתי שירים..אני מתחילה להקליט!"
"קחי..קחי את הזקנים פה, הם נקראים רוקפור, הם ישימו לך קצת גיטרות חזקות במוזיקה"
-"אבל זה לא מה שרצי..."
"כן, טוב..את כמו תוכי. כנסי לשם..חדר חשוך, מיקרופון ותיכנסי לדיכאון קצת בחיאת ראבק"
"מה יש לך?"
-"יצא לי חרא דיסק, הגיטרות הורסות לי את הסיכוי לגלגלצ והקהל לא יאמין לי"
"לא נורא, למדת לנגן על גיטרה!"
-"אני לא אהיה זמרת, אה?"
"למה לא? למה השליליות הזאת?!
הנה, בדיוק מצאנו לך תפקיד בהצגה..זה ישבור לך את האימג' של הרוקרית שהחלטת לטפח לעצמך.."
-"אבל אתם אמרתם לי להיות כזאת..!"
"אל תחפשי אשמים, די, זה מאחורייך. ההצגה הזאת היא העתיד שלך! שם יש לך גם הזדמנות לשיר!
והאימג', האימג' החדש שלך יתפוס חזק. כבר לא תצטרכי להוכיח לקהל שלך כלום..
כולם יראו מי את באמת אח"כ!
-"וואו..אתם..ממש מאמינים בזה, אה?"
"מה? אה...כן, כן..ברור. יאללה, תפסיקי לשים איפור שחור, תחייכי קצת, ותפתחי רגליים"
-"אתם..בטוחים שזה הדבר הנכון שעליי לעשות?"
"ברור! עכשיו כולם יודעים סוף סוף כמה את מוכשרת!"
-"כן אה? בסוף כן יצא לי לשיר בהצגה הזאת..זה נחמד"
"כן..כן, ככה אנחנו גם מייחצנים את ההצגה שלך. מדגישים את השירים,
הרי תמיד רצית להיות זמרת, לא?"
