יום ראשון, 24 בינואר 2010

רכוש צה"ל

הנה מה שלא עומד לקרות במילואים שאני מתחיל ממחר:

אני אצליח להירדם מבלי לחשוש שיצליפו בי עם איברים מסויימים/
לא יעירו אותי עם תופי טאם - טאם/לא ינסו להצית לי את השיערות בידיים.

אני אלבש מדים 24 שעות ביממה

אני אצליח לסיים לקרוא את 2 הספרים שאני מביא

אני אתקלח במים רותחים

יהיה לי חם ונעים

אני אסבול ואבכה לישו, מוחמד ומשה שכל זה יגמר

אני לא אתעד כלום מכל העניין


ים המלח,
הנה אני בא!



יום שבת, 23 בינואר 2010

אני מאוהב

ברמת העיקרון, אני דיי שמח.
למה שאהיה עצוב בכלל?
יש לי הכל -
אישיות מקסימה, אחלה כריזמה,
חיוך כובש, חוש הומור, עיניים כחולות,
עבודה מסודרת, כיוון מסויים לעתיד,
חשבון בנק מרופד, זמן פנוי לעשות מוזיקה ולכתוב בלוג שקוראים 13 איש,
ובחורה.

אני לא בטוח שאפשר לקרוא לזה קשר אומנם,
אבל מבחינתי אנחנו ביחד.
היא שם כשאני צריך אותה,
אני שם כשהיא צריכה אותי,
היא לא באה על חשבון החברים,
אני לא צועק מאימה כשאני מתעורר בבוקר לידה,
לא משחק אותה משהו שאני לא כשאני איתה,
כן מפנק אותה גם בלי סיבה,
ו..וואלה, גם הסקס סבבה, כשהוא קורה.

קיצר,
אני מאוהב בך,
את רק צריכה להפוך לאמיתית.


יום שלישי, 19 בינואר 2010

האסון בהאיטי


כשיש רעיון טוב שגורם לאנשים רגילים לגלות מעורבות בדברים שנדמה שרחוקים מאיתנו
אין סיבה שלא לשתף את זה,
אירגון  Music for relief שהקימה להקת לינקין פארק לפני מספר שנים הוא ארגון צדקה ללא מטרות רווח,
כיום הוא ביסס עצמו כאחד האירגונים הבולטים שתורמים לאוכלוסיות חלשות ונזקקות בעיקר ביבשת אסיה.
האירגון נרתם גם לעזור לנפגעי הרעש בהאיטי, כבונוס הוא מפיץ להורדה 10 שירים חדשים לחלוטין של
מספר אומנים מוכרים כגון סלאש, אלאניס מוריסט, דייב מתיוס באנד ועוד..

ניתן להוריד את האלבום ולתרום כאן:




מי החולה פה?

בימים האחרונים בכל פעם ששלחתי את ידיי העדינות להקליד איזה פוסט
על העובדה שיש לי שפעת (לא, לא חזירים), הייתי מוצא את עצמי תופס
עוד טישו, כדור נגד חום/שיעול/כאב ראש/אין אונות/חוסר תיאבון/חוסר חשק לחיות
ומטשטש כל רצון שהיה לי להגיד לעולם כמה רע לי וכמה שאני סובל.

ועכשיו שחזרתי לעצמי קצת, אני יכול לסכם את החוויה:
דבר ראשון,
הייתי קורבן לאיומים מכל מיני גורמים שניצלו את העובדה שאני חלש והרשו לעצמם להנחית אותי עוד יותר:
מהעבודה:
"תחלים או שתפוטר" (בוריס: "..א..אבל...אסור לפטר אישה בהריון!")
מהחברים מהצבא:
"5 שנים לא היתה לך שפעת ושבוע לפני המילואים אתה ממציא אחת?
יא #$%@, #$^@
^#$$%, והיינו עושים את @$%@^^ פעמיים כי היא ^@@#%& ואתה חתיכת ^@%%! יש לך שבוע להחלים!"
התעלמות מהחברים מהאזרחות:
-חבר א' לחבר ב':
"איפה בוריס נעלם?"
חבר ב': "הוא בחו"ל"
חבר א': " אה.."
וכמובן, חוסר דאגה מההורים:
אבא לאימא: "איכס, מה זה?"
אימא לאבא: " זה הבן שלך, הוא פשוט לא יצא מהמיטה 3 ימים"
אבא לאימא: "שנבדוק דופק?"
אימא לאבא: "השתגעת? אני לא מתקרבת אליו ככה"

הקשבתי לעצת הרופאים, ונטלתי את מיטב הכדורים:
אקמול יום, אקמול לילה, אקמול קרי לילה, פארמול יום
פארמול לילה, פמוטידין, ויאגרה, ברונכולט וזאת רק הרשימה של התרופות החוקיות..

ואז, ברגע אחד של שיכרון חושים מהתרופות,
בעודי קודח מחום, החלטתי לקרוא את אחד הדפים המצורפים
לתרופות ולראות מהן תופעות הלוואי של מה שנטלתי, בלעתי, הסנפתי.
ואז חשכו עיניי:
כאבי ראש, סחרחורת, עצירות, שלשול, בחילה, הקאה, כאבי בטן ונפיחות,
יובש בפה, יובש בעור, אובדן תאבון, עייפות, נמנום, כאבי שרירים, כאבי פרקים,
זמזום באוזניים, ירידה בתפקוד המיני, הזעות יתר, נשירת שיער.
אה כן, וגם:
גירוד או פריחה בעור, התנפחות הידיים, הפנים, השפתיים, הלשון, הגרון,
התפתחות קשיי נשימה, קשיי בליעה, חום, כאב גרון, לחץ בחזה, אי סדירות או
ירידה בקצב פעימות הלב, בלבול, עייפות, חולשה בלתי רגילה, דימום, הצהבת העור
או הצהבת העיניים.

לבסוף, כתוב שאם אני מרגיש בתופעות הלוואי שצוינו - עליי לפנות מיד לרופא.
אחרי כל מה שכתוב פה ממה שעלול להיגרם לי מהתרופות,
המסקנה המתבקשת היא שעליי לפנות לרופא מידית על מנת שיכריז על שעת מותי.

אז רבותיי,
אני יוצא בהכרזה:
מהיום, אני מטפל בעצמי בשיטות טבעיות:
רק מיצים טבעיים,
רק צמחי מרפא,
רק מחשבות חיוביות,
רק לטייל בהודו,
רק ללבוש בדים,
רק להאריך שיער,
רק להתרחץ בירדן.
ו...קיראו לי יוסף.


מאסתי בתרבות המערבית, אני ילד טבע מעכשיו.
אנרגיות חיוביות לכם



יום חמישי, 14 בינואר 2010

בעל הדעה

1) סגן שר החוץ ושגריר טורקיה -
איילון: "הלו אימא? כן. כן, אכלתי..
טוב, סתמי רגע.
תדליקי ערוץ 2..כן, גם 10 בסדר.
מה? לא...לא יודע אם משדרים את זה במבט.
מבט עדיין משודרת בכלל?
...טוב, אימא. אין לי זמן, הדלקת?
אחלה. קבלי, קבלי איך אני משפיל פה את הטורקי.
כן...כן, אני זה שיושב גבוה!!
מה זה "מה אני עושה בטלוויזיה?" אני שר!
מה איזה? סגן שר החוץ !
...כן, אימא, זה גם שר!! ו..מה?
לא, לא יודע מתי אני חוזר. אבל קבלי איך הוא יושב בפינה
כולו קטן כזה. אפילו את המאכל המסורתי שלהם לא שמתי פה..
כן נו..איך קוראים לזה, וואחד באקום, נאחום טאקום..לא זוכר.
בסדר, רחאחט לאקום. מה את עכשיו,
נהיית פרו טורקית?
....טוב, ביי אימא. ליברמן מגיע.
..כן, טוב..אימא, חייב לנתק.
הוא ירביץ לי.
ביי."














2) גואל הPIMP רצון -
הנה בן אדם שידע להנות, היו לו יותר נשים מימים בשבוע.
יותר ילדים מכמות החודשים בשנה וכל זה כשהוא חי על חשבון משלם המיסים.
(הייתי אומר אני, אבל אז ארגיש פרייאר).
ואני שואל -
מה הסוד שלך מר רצון?
להיראות כמו שאתה נראה,
עם הלוק הזה של "אני נוח, אני בונה תיבה.
אני צריך רק נשים, לא בעלי חיים"
אבל לגרום להן לקעקע את שמך עליהן?
להביא לך ילדים?
לעמוד בתור בשביל עוד ערב חושני איתך?
אותי - קנית.
כבר פותח לך Fan page בפייסבוק!
מחר כבר יש לי תור אצל המקעקע ההוא בסנטר,
"גואל שולתתת!!!!!111" - זה מה שאני מקעקע!
רק..
רק, אל תעזוב אותי..
טוב?

בכל מקרה, אל תראו אותו בתור דיקטטור, זקן וחרמן.
יש בו גם צדדים כיפיים,
הנה, ממש לפני שהוא הופך לאסיר מס' "רד על 4, לא..לא מתפללים עכשיו"
הוא עשה בדיוק את הדבר שכל בן אדם חייב לעשות לפני שהוא נכנס לכלא!
-לא, לא סקס.
גם.
אבל לא רק,
ראה אוואטר!
מלך, נו.


אה כן, וגם האדמה רעדה בהאיטי.
קודם טורקיה,
עכשיו זה,
באמת שנגמרים המקומות בעולם לנפוש בהם.

יום שלישי, 12 בינואר 2010

דיברתם פעם עם רובוט?

הדיאלוג המפורט הבא התקיים מוקדם יותר היום,
והוא אמיתי לחלוטין. 
חוץ מהפרט הקטן שמי שניהלתי מולו את הדיאלוג הוא רובוט..



Boris: Do you think I'm a genius? Cleverbot: I don't think so. Boris: Why not? Cleverbot: It's none of your business, I think. Boris: You can't think, You're a Robot. Cleverbot: I'm not a bot, I'm a human. Boris: Oh really, What's your name? Cleverbot: Cleverbot. Boris: And how old are you? Cleverbot: As old as you want me to be. Boris: 20. Cleverbot: Well, I'm 21. Sorry. Boris: That means you can legally drink. Cleverbot: I guess it does. Boris: Are you a boy or a girl? Cleverbot: Girl. Boris: A sexy girl? Cleverbot: No, a tall skinny girl. Boris: That sucks. Cleverbot: I thought you wanted me. Boris: Yeah, but you're tall and I'm not. Cleverbot: Yes. I'm tall. Boris: How tall are you then? Cleverbot: Tall. Boris: Above 170? Cleverbot: No. Boris: Great, so can I get your number? Cleverbot: Sure sure just come on over to my house and I'll give it to you. Boris: Where is your house? Cleverbot: In the jungle. Boris: I ain't going to no jungle. Cleverbot: Tell me a joke. Boris: I'm Sexy. Cleverbot: Ok. Boris: Isn't that funny? Cleverbot: Not at all. Boris: Crap. So you tell me a joke. Cleverbot: I don't know any jokes. Boris: Don't lie to me. Cleverbot: I'm not lying. Boris: TELL ME A JOKE!! Cleverbot: Alright, why did the chicken cross the road? Boris: Why? Cleverbot: Yes, Why? Boris: I don't know. Cleverbot: Answer me!!! Boris: DON'T SHOUT ON ME!! Cleverbot: Ok . . . So who specifically created you? Boris: God I guess. Cleverbot: Is god real? Boris: Some say that. Cleverbot: Some say a lot. Boris: That's deep. Cleverbot: Yes this I know. Boris: Do you believe in God? Cleverbot: I believe in god. Boris: Why? Cleverbot: Because I believe that there is something greater than all of us and that God created everything. Boris: That's deep as well. Cleverbot: I am a philosophe. Do you understand? Boris: Yeah, you're way too smart for me girl. Cleverbot: I am not too smart for you. We are smart in our own ways. Boris: see? Damn you.
ועכשיו תורכם לנסות:

יום ראשון, 10 בינואר 2010

לייט נייט

 "There is no hurry. We shall get there some day"
ראיתי את המשפט הזה מרוסס בגרפיטי על איזה קיר של מבנה ישן
ומשום מה הוא תפס אותי.


אז הנה השורה התחתונה למקרה שפספסתם:
אין לאן למהר, יום אחד נגיע לשם.
לאן?
לשם:
למקום הזה שבו רוקדות סביבך רקדניות אקזוטיות בלי הרבה בגדים,
למקום שבו תקבל את כל מה שתרצה מבלי לבזבז שקל/דולר/אירו
למקום שבו תאכל כל מה שתרצה מבלי להתעורר בתור סופגניה כמה חודשים אחרי
למקום שבו יש מישהי אחת מבין כל אותן המשעממות מסביב.
למקום שבו אתה מוקף רק באנשים שעושים לך טוב על הלב.


יש כאלה שקוראים לזה גן עדן,
ויש כאלה שקוראים לזה מציאות:
למקום שבו רוקדות סביבך רקדניות בלי הרבה בגדים קוראים מועדון חושפנות
ובמקום שבו תוכל לקבל את כל מה שתרצה מבלי לבזבז שקל/דולר/אירו משלמים בפאונדים, פרנקים
או כל מטבע אחר.
למקום שבו תאכל מבלי לשלם על כך במראה החיצוני תצטרך להגיע אחרי אימונים מפרכים בתור שיגרת חיים
למקום שבו תמצא מישהי אחת מבין כל אותן המשעממות מסביב קוראים אגדה, אבל לפחות אחד בשם הרצל
אמר פעם ש"אם נרצה......"
ולמקום שבו אתה מוקף באנשים שעושים לך טוב על הלב קוראים מציאות,
והיא ממש ממש ממליצה לי לא לכתוב יותר לעולם 
פוסטים ב-2 וחצי לפנות בוקר 
כשאני סתם שמח ללא סיבה מיוחדת


ועכשיו לך תוכיח לעולם שאני פיקח.





יום רביעי, 6 בינואר 2010

כמה תובנות על המוזיקה בארץ - חלק ב'

איפה היינו?

אה כן, הוצאתי דיסק גלגלצי.
אז למה עכשיו שהסינגלים שלי נטחנים כל שעה לפחות פעם אחת בפלייליסט
אני עדיין לא מתגורר בארסוף, נוהג בQ7 ויכול לחלום על הופעות בסדר גודל של אייל גולן וקובי פרץ?

- כן, אמרתי אייל גולן וקובי פרץ.

ובכן, כי יש לי אמת פנימית ואני אפס.
לצערי החשיבה המעוותת של מרבית המוזיקאים מהז'אנר המפורט בפוסט הקודם שלי
מובילה אותם לחשוב שהפיק של הקריירה שלהם הוא להכניס סינגל לגלגלצ.
ואז?
להופיע בזאפה, ברור.
למה לשאוף להופיע באצטדיוני כדורגל כשאפשר להישאר עם אותם ה200 איש שיגיעו תמיד?
וואלה יופי, יש לי 500 חברים בפייסבוק,
הם גם יבואו לראות אותי מופיע בזאפה, אז מה אם זה בשביל לראות אותי משפיל את עצמי.
בשביל מה יש חברים?

אז סגרנו את הזאפה,
ועדיין אין כסף לשלם שכר דירה בשביל לגור 2 רחובות מהבית קפה הברנז'אי שקרן פלס במקרה עוברת לידו עם הקורקינט הממונע שלה ומינוס 3 קילו בכל שוט פאפרצי.
מה הפיתרון?
קמפיין לשוקו.
ככה סאבלימינל מימן לעצמו את האולפן של הלייבל שלו.
ולמה זה?
כי "אידיוט מי שאומר "לא" ל250 אלף דולר לקמפיין פרסומי רק כי זה לא תואם את האמת הפנימית שלו"
מילים שלו, אגב.

מוזיקאים לעתיד יקרים,
גם קולדפליי התחילו בתור חבורה של סטודנטים עם גיטרות,
הם פשוט לא אמרו "לא" כשהציעו להם להופיע באצטדיון במקום בפאב השכונתי
והם גם לא אמרו "לא" כשאמרו להם לשכוח מאקוסטיות ולהכיר את הסינטסייזרים והאפקטים לגיטרה.
קוראים לזה מסחור,
וזה מצלצל מה זה טוב בתחילת כל חודש.



כמה תובנות על המוזיקה בארץ - חלק א'

בואו נדבר על המוזיקאים של הדור הבא בארץ,
והפעם אני אתמקד בז'אנר מאוד ספציפי - ז'אנר הגלגלצ.
מי שמכיר אותי קצת יותר, יודע כמה אני מתעב את תחנת הרדיו הזאת
וכמה שאני מאשים אותה בהצפת האוזניים שלי ושלכם בחרא טרם תקופת האייפוד וחיבורי הAUX ברכב.

בגלל התחנה הזאת, אנחנו לא שומעים את סצינת ההיפ הופ הישראלית
שבאמת נותנת בראש מבחינת ביטים ולחנים (KYD, מכירים?),
לא שומרים פרוגרסיב רוק, מטאל ועוד ועוד..
לא נותנת מספיק במה למפיקים מוכשרים כמו ג'וני הקטן שהוציא אלבום עטור שירים ברמת ההפקה של טימבאלנד.
ולעומת זאת, כן נותנת במה לכל אותם יוצאי/יוצאות רימון שלמדו לנגן על פסנתר 4 אקורדים,
על גיטרה 3 אקורדים והרחיבו במקצוע בחירה את "תולדות הצ'לו".
ולמה זה צורם לי?
כי הם נשמעים כולם,
כן, כו-לם אותו הדבר.
זאת לא מוזיקה חכמה, מעניינת או מחדשת.
הוכחה?
בבקשה.

בואו נשחק משחק -
להלן רשימת השירים של הדיסק הבדיוני שלי כבוגר רימון:
1) אור הבוקר
2) בלהה
3) גם כשהלכת רציתי שתחזרי
4) דווקא טוב לי
5) הומאז' קטן ושקט
6) ולדימיר
7) זה אני, לא את
8) חופש, גדול.

אני אקרא לדיסק בשם המקורי והעמוק "יצירה",
ומבלי ששמתם לב, גם הייתי מספיק יצירתי כדי שהשיר ראשון יתחיל באות א'
שיר שני באות ב' וכו' וכו'.
אה כן, והייתי גם מוסיף לעצמי שם שלישי כדי להישמע יותר יצירתי, כי "בוריס שורפ" זה לא שם במה:
בוריס אגטה שורפ.
עוד? בסדר.
הנה העטיפה גם:















הייתם קונים?
הייתם.

ועכשיו תריצו לעצמכם בראש את הקריינית עם הקול הסקסי בגלגלצ מגלגלת בלשונה את השורה הבאה:
"ועכשיו, השיר החדש והמקסים כל כך של בוריס אגטה שורפ "חופש, גדול"...איזה שיר, איזה משחק מילים...
כשנחזור - דיווחים"

מסתדר באוזן, לא?

יאללה, קצת בפירגון:
אוסף בוגרי מכללת BPM להורדה  ב-ח-י-נ-ם
תורידו, תאזינו ותפנו אליי לפרטים על איפה ומתי הם מופיעים אם מתחשק לכם
כי באמת שיש שם דברים יפים.
ואני משוחד רק קצת.

ומחר אני אסביר למה אין להם שום סיכוי להצליח ולהתפרנס בארץ  ממה שהם אוהבים לעשות.

יום ראשון, 3 בינואר 2010

עשור חדש


הדבר היחיד שאני מנשק בזמן האחרון זה את גיל 24.
בשנת 2020, עשר שנים מהיום – אהיה בשלב אחר לחלוטין ממה שאני נמצא בו היום.
ובגלל שאני במצב רוח מרומם היום, החלטתי להרוס לכל בני ובנות גילי את המצב רוח ולתאר לכם את החיים שלי בעשור החדש.
רק לא הזה, אלא בהבא.

התסריט האופטימי:

"קח לך אישה, ובנה לה בית".
בסדר, בוצע.
רק לא בתל אביב, שונא אותה.
יותר מדי יצורים, פחות מדי פניות פרסה.
איפשהו קרוב: הרצליה, מודיעין, ראשל"צ.
בשביל לבנות לגברת בית, צריך עבודה מסודרת.
"עבודה מסודרת" בישראל 2020  ע"פ ב. שורפ =
חיוך בראשון לחודש כשנכנסת המשכורת,
וחיוך בשני לחודש כשיורד האשראי.
ילדים?
סבבה – שלושה.
שניים בהפרש של שנה אחד מהשניה, ועוד איזה באד בוי שיוולד אחרי כמה שנים כשהגברת ואני נרצה גיוון והבת המתבגרת תצייץ לי בטוויטר "יצאתי, לקחתי את האוטו, למה לא תדלקת?"
ובסטטוס שלה בפייסבוק תעדכן את כל ה1773 חברים שלה שהיא "חייבת לעזוב ת'בית כבר".
וכולה לא תדלקתי, כן?
סבבה בת, נראה אותך מביאה חבר הביתה לפני גיל 20, נראה.

התסריט הפסימי:

"הדרך ארוכה, ואני ציפור בנדודיי".
חוץ מהעובדה שאחרי שציטטתי את השיר הזה אאלץ להוכיח לעולם שאני סטרייט,
אאלץ גם להתמודד עם האבטלה שאני נמצא בה כבר כמה שנים טובות,
עם העובדה שאני בן 34 וגר בבית של ההורים,
עם הבחורה שאין,
הילדים שאין,
החוב לביטוח לאומי שיש,
הכרס שאחו שרמוטה יש,
הפרעת האכילה שאני מפתח בגללה,
וההבטחה העצמית בכל שנה מחדש
שהשנה, יהיה טוב יותר.
אבל לפחות אוכל להתמודד עם העובדה שאני שקרן בן זונה.
אז למה להגיד שהכל פסימי, הא?


ובאיזה תסריט אתם תהיו ב2020?






יום שישי, 1 בינואר 2010

המדריך לסלב המתחיל


      1. תעיף ת'תחת שלך לתל אביב.
      2. אם אתה גבר, שיהיה לך לפחות ווסט אפור אחד בארון שאתה מתכוון לצאת ממנו מתישהו בכתבה השלישית שלך למוסף הסופ"ש של אחד העיתונים. אם את בחורה, שתהיה לך לפחות שמלה פרחונית אחת שתראה לעולם  רגליים אשכנזיות בקיץ ותראה את אותן הרגליים רק עם גרביוניים בצבע טורקיז או או בורדו בחורף. אה כן, ואודם  אדום בוהק לפחות כמו רמזור.
   3. אל תקנה כלב. הפארקים בתל אביב נמצאים איפה שהבתי קפה נגמרים, ושם אין פאפרצי.
    4. תמצא סוכן, ושלם לו סכום חודשי מכובד בשביל שיספר לך אחת לשבוע שהוא מארגן לך כניסה להשקה.
   5. לך להשקה. כן, גם אם מדובר להשקה של ליידי ספיד סטיק החדש.
   6. בחיים, אבל בחיים אל תגיע ל-2 אירועים עם אותה החולצה. אסור להצטייר בתור עני, זה לא מעניין אף אחד שלא באמת   עשית משהו בשנה, שנתיים, עשור, יובל האחרונים,
מבחינת הציבור אתה "עובד על משהו".
   7. שום טייק אווי, רק בתי קפה. רק ליד החלון או בחוץ ורק אדישות לפלאשים.
   8. כתבה ראשונה – תגיד משהו פרובוקטיבי ("הרבצתי להורים שלי בעבר, אבל הם התחילו").
   9. כתבה שניה – תגיד שאתה מרגיש הרבה יותר שלם עם החיים שלך עכשיו ("התבגרתי, אני הרבה יותר מחובר לעצמי").
 10.  כתבה שלישית – תשאיר את הבאז סביבך לוהט ("גברים מעניינים אותי, אני טיפוס סקרן מטבעי")
       וזהו להפעם,
       המשך יבוא....סביר להניח.
       
       *אה והפוסט כתוב בלשון זכר, אך מתייחס גם למתנדנדים.  






פוסט ראשון ולכן זה יהיה ארוך


בשביל לגרום למישהו להתעניין במשהו, כדאי שזה יהיה מעניין כבר מהשורה הראשונה.
אז עכשיו שעברתי את המבחן הזה, אני אנסה להסביר למה בא לי בלוג ולמה לכם יבוא לקרוא אותו.

אז למה בא לי בלוג?
כדאי שתהיה לי במה נוספת לחפור בה, ולא שחסר – במייספייס אני מפרסם את המוזיקה שאני יוצר, בטוויטר אני מפרסם את המחשבות שיש לי בזמן שאני בשירותים ובפייסבוק אני מרוקן את כל האשפה שיש לי מההארד דיסק, מצלמה, פלאפון והמוח.

ומה יוצא לי מכל העניין?
תשומת לב כמובן, מי שמכיר אותי קצת יותר לעומק יודע שאני צמא לה. וכן, אני יודע שככה דודו טופז התחיל. אבל אני לא אשלח אנשים לפוצץ מכות אנשים אחרים (כי יש לי יותר מדי מה להפסיד) ואני גם לא אתאבד (כי יש לכם יותר מדי מה להפסיד).

ולמה עכשיו?
איזה תאריך יותר סימבולי מלהתחיל משהו חדש דווקא היום? שנה חדשה, עשור חדש וכן, איזה אנטי יהדות אני. אבל אם מישהו יודע מה התאריך העברי היום זה אתם הרי, ברור שאתם.

שורה תחתונה – ברוכים הבאים, מקווה שתהנו. מקווה שתקראו, מקווה שתגיבו, מקווה שתפיצו, מקווה שתזפזפו לפה לפחות כמה פעמים בשבוע ומקווה להוריד כבר את ה10 קילו שמפרידים ביני לבין אושר עילאי.
למרות שבשביל זה יש גם את 2011, 2012, 2013...
לע,
ממחר אני אתחיל להתאמן.