יום שני, 8 באוגוסט 2011

שלום כיתה א'

שלום כיתה א'!

הימים היו ראשית ימי אוקטובר החמים,
החורף לא הראה שום סימני התקרבות.
השיזוף מהטיול הגדול הלך ודעך לו לאיטו
ובזמן שהמוצ'ילה לאשכנזים שלי צברה כבר אבק בבוידעם,
הילקוט דיזל בצבע "צואה אחרי יומיים בשמש" (או בז' אם אתם ממש מתעקשים)
היה זרוק מולי עם רוכסן פתוח, מוכן לקבל לתוכו את הלפטופ שהחליף את ספרי הלימוד האנלוגיים.

כמו בכל בוקר של ראשית דברים חדשים בחיי, ישנתי קצת פחות בלילה שלפני.
זה לא שהתרגשתי (איי דונט דו אקסייטמנט הרי),
זה שאני פשוט שונא התחלות. כל כך שונא התחלות שאני מעדיף תמיד להתחיל מהאמצע.
אני אוהב את הנעליים שלי יותר אחרי שהן קצת יותר מלוכלכות, אוהב את הבגדים שלי יותר
אחרי שלבשתי אותם אחרי כמה פעמים, 
אוהב את ההמבורגר שלי קצת יותר אחרי שהוא בילה אקסטרה על הגריל,
אוהב את הבחורה שלי יותר אחרי שעשי...קיצר, הבנתם.

אז אם אפשר היה להתחיל את היום הראשון של הלימודים חודשיים אחרי שהוא התחיל בפועל,
כשכולם כבר קצת פחות בשוק, יותר מדברים וצוחקים, יותר מכירות את האדם מאחורי העיניים הכחולות,
יותר מפשיטות אותי במבט שלהן, 
אז היה אפשר להתנהל בקלות יותר בחיים. 

אבל אין צדק בעולם ובטח שלא בארץ (נכון, דפני ליף?)
ולכן צריך להתחיל הכל מהתחלה, אז התחלתי.

ו-10 חודשים, 16 מבחנים, עשרות שעות של חפירות וכמה דייטים שלא הובילו לחתונה אחרי - 
זה נגמר.

ועכשיו שאני משחזר את השנה הראשונה שלי בתור סטודנט מן המניין
ומנסה להבין מה הרווחתי מהשנה המשמעותית הזאת בחיי,
המסקנה ברורה:

כוסיות.

כן. 
שטחי,
צפוי,
אבל אמיתי.

ויש מכל הסוגים: המודעות לעצמן, אלו שלא מודעות לעצמן, הביישניות, הצמחוניות, המקועקעות,
האלה שמתוייגות בהפרש של דקות בערב אחד ב"קלרה" וב"גזוז", האלה שאין שום תמונה 
בהיסטוריה של האנושות של צד שמאל של הפנים שלהן ולעומתן האלה שלא קיים אצלן צד ימין,
האלה שמכירות את כולן ולא מכירות בך כשכולם מסביב, האלה שמכירות רק בך אבל בחיאת,
תעופי ותכירי לעצמך אנשים אחרים, האלה של תאילנד 2009, 2010 ו2011,
האלה עם הקאווה והאלה עם הוודקה רד בול, האלה שתמיד עם מישהו בתמונה
וזה תמיד מישהו אחר,
האלה שנראות מדהים בתמונות
ובלייב? צריכות ללמוד מכונאות רכב, 
האלה שיודעות איך קוראים לך אבל מעולם לא החלפתם מילה,
האלה שאתה רוצה שידעו איך קוראים לך
אבל בשביל זה יש את שנה ב'.
וכולך תקווה קטנה בלב שעד אז הן ימלאו את תפקידן בטבע 
ויקדישו זמן לעדכן אלבומי תמונות עם בגדי ים 
כדי שבאמת יהיו לנו נושאים לשיחה בפתח השנה האקדמית החדשה
כי בינינו? 
הבנות של שנה א', הן כל כך אוקטובר 2010.

אז שלום ולא להתראות, כיתה א'.
אני מוכן להתבגר.