העיר הטובה בעולם

האירוניה היא שאין בה שום דבר "טוב",

היא אשליה אחת גדולה, 

איך שמגיעים למרכז מנהטן פתאום מגלים שלא משנה מה השעה,

תמיד יש אור. והאור הוא לא אחיד, 

כי בסופו של דבר זה הכל תלוי מול איזה מודעת פירסום מוארת אתה עומד.

וגם אין בה שום דבר מאוזן,

יש שם איזור של אסייתים עם הסושי הטוב בעולם,
ואיזור של איטלקים עם הפיצה הטובה בעולם

ואיזור של יהודים שנראה אם מישהו מוכן לנסוע שם בשבת,
ואיזור של שחורים שנראה אם בחור לבן

מוכן לצטט שירים של איזה ראפר באמצע הרחוב אצלם, 

וחנויות יוקרה של ברייטלינג מול
דוכנים אינסופיים של שעוני אומגה מזוייפים או גנובים,

והמון כוסיות שמסתכלות בקנאה
מול הכוסית "יותר" שבדיוק עוברת מולה ברחוב,

והמון פוזה: בין אם זה ההוא עם הלמבורגיני שבכוונה מתעכב ברמזור
כדי שיסתכלו על האוטו שלו עוד קצת

ובין אם זה ההוא עם החליפה והבלונדינית הזולה שתלויה לו על הזרוע. 

זאת העיר היחידה שכולם יכולים להיות בה מה שהם רוצים,

ולמרות שזאת הפעם החמישית שלי שם, 

עוד לא הספקתי לגלות חצי מהדברים שאני אגלה בפעם העשירית שלי שם.

ותהיה לי שם פעם עשירית,

כי כמו כל אשליה טובה - היא ממכרת.

כולם תמיד ירגישו בה מיוחדים,

ולמרות שזה מרגיש כאילו כולם שם זרים.

יש לכולם שם משהו במשותף, 

כולם בשלב זה או אחר יביטו למעלה 

ואחרי שיסיימו להתפעל, 

יבינו כמה, למרות כל האשליות, 

כולנו מיוחדים בדיוק כמו כל אחד אחר.