אתם...כן כן, אלה שחשים את עצמם מובילי מהפכה כאילו הייתם מינימום ערבים בכיכר תחריר,
אתם - מעצבנים אותי.
אנשים שמכירים אותי יודעים שלוקח הרבה זמן
עד שאני מגיע לשלב שאני באמת מתעצבן בו,
לא חוטף קריז..זה לגיטימי, אני בן אדם וזה קורה, אני מדבר על ממש ממש עצבים.
עצבים כאלה שמכווצים לי את העיניים, מהדקים לי את הפה עד לרמה כזאת שאני מעדיף
לא לדבר אלא לכתוב וגורמים לי לכאב מציק כזה בצד הימני של הראש, קצת מעל הגבה שלי.
כאלה עצבים.
אתם מעצבנים אותי כי אתם אינטרסנטים לא פחות ממני.
אין לכם מושג בשביל מה הקמתם אוהל בשדרות רוטשילד.
אתם מנגנים לעצמכם בראש איזשהו שיר אלטרנטיבי (וחלילה לא מיינסטרימי)
שמדבר על סוג של מהפכה שלא תקרה מחר, מחרתיים או בעוד שנה.
חלקכם אף כל כך מרוכזים בעצמם, ששכחו שלא כולם נולדו פה ושזאת שטות
מוחלטת לטעון שהדור של הורינו עבד הרבה פחות מאיתנו.
הרי הם בטח עלו לפה רק כדי להגיע
ולשטוף כלים כדי לפרנס את המשפחה למרות שהם מחזיקים בתארים
מכובדים ביותר במדינות האם שלהם.
אני לרגע לא אומר שהכל בסדר במדינה שלנו ואין שום סיבה לצאת לרחובות
ולמחות ולמחות ולמחות.
גם לא הייתי שורף את המקלדת הזאת בהקלדה עצבנית אם לא הייתי מביט
על כולכם, האנשים שהתנחלו באוהלים בשדרה ורואה את העיניים המפוייסות שלכם,
השרוואלים והלונגים בצבעי הקשת והאווירת מוש בן ארי וריח הגראס באוויר
שמתפוגג לו בשניה שאיזה פוליטקאי בא לבקר ואתם ממלאים את נפשכם בזעם כי
"הוא בטוח מושחת והוא לא ניצן הורוביץ"
ואתם זורמים עם פליטי הריאליטי שבאים לדבר איתכם כאילו הם טובים יותר
ממכם במשהו עקב העובדה שהם נעלו את עצמם 100 ימים בבית מרושת במצלמות
למרות שעל הזין שלהם אתם והמחאה הזאת שלכם
והם חוגגים ב"יא יא" בזמן שאתם צועדים ברחובות
ועפים על עצמכם שהתחלתם מהפכה אמיתית.
שאלתי.
באמת שניגשתי ושאלתי מישהו בצורה הכי ישירה:
"מה אתה מצפה שיקרה?"
-"וואלה אחי, שפאקינג יהיה פה טוב יותר"
נהדר.
שמי יתחיל להקשיב לך?
ביבי?
אז הוא יקשיב,
ואם תהיה ממש ממש ממש אופטימי, אז הם גם יתפטר כמו שברק
התפטר אחרי שגילו אצלו עובדת זרה בבית. רייט?
ואז מה?
מי יבוא או תבוא במקומו?
מישהו/י שכן יעשה שינוי?
הרי איזה שינוי צריך לקרות פה על מנת שנהיה מרוצים?
הממשלה הימנית תיפול והתקשורת השמאלנית תחגוג,
תעלה הממשלה השמאלנית ופתאום יאשימו את הטוקבקיסטים בימניות.
אתם מעצבנים אותי כי אתם חבורה של אידיוטים חסרי כיוון.
ויותר גרוע?
אתם גורמים לכולנו להיראות ככה.
אתם מעצבנים אותי כי רובכם חבורה של נגררים אחרי קומץ אנשים
שבאמת באמת באמת באמת מעוניין בשינוי.
אתם מעצבנים אותי כי אתם לרגע לא תקומו ותצעדו רבבות רבבות
בשביל חייל אחד שיושב בשבי כבר 5 שנים.
אתם מעצבנים אותי כי מחר בבוקר רובכם שצעדתם לפני שעות ספורות בעצרת הדיור הזאת
יגיע מחר לעבודה וימשיך את השבוע שלו ושגרת חייו בסבבה
ובכל זאת תעופו על עצמכם שהייתם חלק משינוי.
אבל יקיריי, לא כך הדבר.
בכיכר תחריר עשו מהומות יום יום עד שקרה משהו.
ואתם? מחר בבוקר תהיו עם הגיטרות והחיוך שמספר חוויות
מליל אמש. שינוי? יגיע אחי...יגיע..מה אתה דואג?
תפוצצו לעצמכם את הבועה.
עשרות אלפי אנשים הם לא מספיק אנשים בשביל להזיז פה כלום.
להעיר את הממשלה זה לעשות הפגנה גם מחוץ לרחבת תיאטרון הבימה.
כי גם בהרצליה, פתח תקווה, אשדוד, בת ים, גבעתיים, חיפה ועוד מקומות
אחרים יקר לחיות פה וגם שם צריך עצרת לא פחות מהעצרת בתל אביב.
עשרות אלפי אנשים תמכו בשלום עם שכנינו אי שם בכיכר מלכי ישראל בשלהי נובמבר 1995,
אבל אדם אחד בלבד הצליח באמצעות שלוש יריות להרחיק את החלום הזה
מספיק רחוק כדי שיראה לנו לא ריאלי גם 16 שנה אחרי..
זאת לא הכמות, זאת הדרך למטרה.
ולכם אין לא את זה ולא את זה..
אנחנו דור מזויין אינדיד.
אתם מעצבנים אותי כי אני מביט בכם ולא מרגיש שייך אליכם למרות
שבתכלס אני כן.
בקרוב אחפש דירה לעצמי ואקים משפחה וארצה לחסוך בשביל אישתי, ילדיי
ובשביל עצמי ובכל זאת אני מוכן להתפשר איפה שאתם לא.
בחיים לא אשלם על פח אשפה של 2 חדרים, ריח של שתן נלווה, מחסור בחניה
וקירות מתקלפים רק כי בערב אני יכול להשכיר אופניים ולעבור 2 רחובות
ולהתנחל בפאב הקבוע שלי מיד אחרי שדפקתי עוד טוסט נקניק בסודוך.
אוציא לעצמי מהראש את המחשבה הכל כך מטומטמת הזאת שאנשים גרים בפירפריה
כי נכפה עליהם ולא מבחירה ואתחיל למחות על דברים שיש להם מטרה אמיתית
שהיא קצת מעבר ל"שיהיה פה טוב יותר".
מהפכה באמת נחוצה פה.
אבל היא לא של הצעירים בלבד, השמאלנים בלבד,
הסחים וההיפסטרים בלבד,
היא צריכה להיות של כולנו - של כל העם.
אני מבטיח שאהיה הראשון שאצא לרחובות כשכולם יתאגדו
בשביל זכויות לקשישים שאין להם משפחות שידאגו להם,
כי כולנו נהיה מבוגרים יום אחד.
בשביל שירות חובה לכל העם, כולו.
אשלים מניין בשישי בבית כנסת בתמורה,
מבטיח.
בשביל שהממשלה שלנו תהיה מורכבת מאנשים כמו משה כחלון (שר התקשורת)
שפועל למען הציבור יותר מאשר שפועל למען עצמו.
והכי הכי חשוב?
בשביל שבאמת באמת תפסיקו לעצבן אותי,
כי לימדו אותי בצבא שכל אוהל מתלקח תוך קצת יותר מ10 שניות
ונשאר לי מספיק חומר דליק עוד מיום העצמאות בשביל להאיר את כל רוטשילד.
וכן,
יס ווי כן.
